הייטק ניישן

תחום ההייטק הוא מהמבוקשים והמתגמלים ביותר בשוק העבודה הישראלי, אך עבור צעירים רבים יוצאי אתיופיה הוא בלתי נגיש. ארגון טק־קריירה משנה את המפה בתמיכת הקרן לידידות, והופך את בוגריו לחלק בלתי נפרד ממפת ההייטק הישראלית

"צעיר יוצא אתיופיה מסיים את השירות הצבאי שלו אחרי שנתן את הנשמה שלו למדינה וחוזר לשכונה, בדרך כלל שכונה קשה. במקום שיחשוב כיצד לקדם את עצמו, הוא נכנס למעגל השכונתי ועוזר להורים להתפרנס. רוב הסיכויים שהוא הראשון במשפחתו שסיים תיכון וצבא, וכל העול עליו. אין לו את הקשרים שיש לחלק מחבריו, אין לו דמות לחיקוי. האבא עובד להביא פרנסה והאמא עובדת בניקיון. תחום ההייטק הוא מהמבוקשים והמתגמלים ביותר בשוק העבודה הישראלי, אך עבורו ומרבית חבריו הוא בלתי נגיש בשל הפערים שמונעים מהם להגיע ללימודים המתאימים ולהשתלב בתחום, למרות שמדובר בענף שבו חסרים אלפי עובדים מדי שנה".

כך מתאר טקלה מקונן, מנכ"ל טק־קריירה. הארגון שבראשו הוא עומד עושה הכל על מנת לשנות את התמונה, באמצעות תוכנית חסרת תקדים הכוללת הכשרה טכנולוגית, סדנאות העשרה ופיתוח אישי ושירותי השמה. משתתפי התוכנית רוכשים ידע, ניסיון וכישורים הדרושים על מנת להשתלב בתעשיית ההייטק ולפתח עצמאות כלכלית. הם חיים במגורים בקרבת כיתות הלימוד, מקבלים מלגות מחיה ומשתלבים במגוון מיזמים חברתיים־התנדבותיים בלוד, ובמקביל זוכים לליווי אישי ומקצועי מצד מנהלים מתעשיית ההייטק.

מסלולי ההכשרה הטכנולוגית של טק־קריירה מוכרים על ידי משרד העבודה והרווחה ונבחרים בהתאם לדרישות תעשיית ההייטק וה־IT בישראל. הם נערכים בשותפות עם חברות עסקיות מובילות בתחומן. הקרן לידידות רתומה גם היא כמובן, ומעניקה סיוע לכ־80 סטודנטים.

מקונן בן ה־57 נולד באתיופיה. הוא הגיע יחד עם חבריו למחנות הפליטים בסודן בגיל 16, והפך לאיש קשר בין הפליטים למוסד. כשעלה ארצה שירת כעתודאי ביחידת המזל"טים של חיל האוויר והמשיך לקריירה בהייטק. בגיל 36 גמלה בלבו ההחלטה להקדיש את חייו לפעילות למען הקהילה, ובין השאר הוא שימש כמנכ"ל עמותת פידל, שהכשירה יוצאי אתיופיה להוראה. ב־18 שנות פעילות 780 צעירים יוצאי אתיופיה עברו 36 קורסים מקצועיים בכמה מן התחומים המבוקשים ביותר בהייטק. למעלה מ־600 מהם השתלבו בתעסוקה הולמת בתעשייה, רובם ככולם היו הראשונים במשפחתם ובקהילתם לעשות זאת.

"אנחנו פועלים בשיטת חבר מביא חבר", מספר מקונן. "הבוגרים שלנו חוזרים מעבודה בהייטק ישירות עם רכב צמוד ולפטופ על הגב, וכולם שואלים אותם: איך עשיתם את זה? אנחנו אומרים להם: תעשו סיבוב בשכונה, שיראו אתכם וילמדו מכם. הם המשווקים הגדולים שלנו. הם מחוללי המהפכה. בכל קורס אני משלב הרצאות על ההיסטוריה של יהדות אתיופיה. אני מספר על הגבורה שלהם, איך שמרו על היהדות, ועל המחיר ששילמו. בסוף אני אומר להם: אתם הדור החדש. ההייטק הוא הציונות המודרנית. הייטק ניישן".

את אותה רוח הביא איתו מקונן לשנת הקורונה. "כשהמגפה התפרצה, כמו כולם היינו בשוק טוטאלי, אבל התאוששנו מהר", הוא משחזר. "כינסתי את הצוות ואמרתי: 'אנחנו ארגון טכנולוגי מוביל. בואו נתמודד עם זה'. סיסקו נתנו לנו את מערכות האודיו־וידיאו שלהם בחינם, הכנסנו אינטרנט לכל דירות הסטודנטים שלנו והשיעורים התקיימו במקביל, גם במערכת של סיסקו וגם בזום. לצד שדרוג הלמידה הדיגיטלית, כורח המציאות הביא אותם ללמוד לבד ולחשוב מחוץ לקופסה".

מקונן מביט על השנה החולפת בסיפוק, ומחכה בציפייה לשנה הקרובה, שבמסגרתה יופעלו 14 דירות עם 300 סטודנטים בסך הכל. "החזון שלי הוא שבעוד חמש־שמונה שנים יהיו 3,000 בוגרי טק־קריירה בהייטק. בכל שכונה יהיה ייצוג, ואז אדע שהאימפקט הגיע רחוק. הקרן לידידות היא בין חלוצות תומכי התוכנית שלנו. היא נותנת גב רחב לאוכלוסיות מודרות. התמיכה המשמעותית שלה היא רוח גבית ועוזרת לשנות עולם ומלואו".

בשבוע הקרוב יחל פאסיל אמרה (26) את עבודתו כמנהל רשתות בבינת תקשורת מחשבים. אמרה, מבוגרי טק־קריירה, עלה מאתיופיה עם הוריו ושלושת אחיו. הם נשלחו למרכז קליטה במבשרת ציון ועברו לבאר יעקב. כשהגיע לגיל תיכון עבר ללמוד במגמת ספרות וגיאוגרפיה בגימנסיה גן נחום בראשון לציון.

"מחשבים תמיד עניינו אותי", הוא מספר. "סיימתי את התיכון עם בגרות חלקית. התגייסתי לצבא ושירתי בבסיס תקשורת בצריפין תחת הרס"ר. עסקתי בלוגיסטיקה, וראיתי אנשים שעוסקים בעשייה מסווגת במחשבים. זה עורר בי סקרנות גדולה. כשסיימתי את השירות הצבאי החלטתי שאני רוצה להשלים את הבגרות החסרה. נרשמתי למכללת לוינסקי, ויצאתי אחרי כמה חודשים עם בגרות מלאה. ידעתי שאני רוצה להתפתח אבל לא ידעתי איך. במקום שבו אני גר מאוד קל ללכת לכיוונים לא טובים, אבל אני תמיד ידעתי שאני רוצה למצוא מקום שיאמין בי.

"שמעתי על טק־קריירה מאחי הבכור טקלה, שלמד שם. החלטתי שאני הולך על זה, עם כל החששות והתהיות שאולי תנאי פנימייה עם מי שאני לא מכיר זה משהו שלא אוכל להשתלב בו, אבל מהיום הראשון עד היום שסיימתי נתנו לי להרגיש סטודנט לפני הכל. מעבר ליכולות המקצועיות, אני מרגיש שאני יודע מה אני שווה היום שהכל תלוי בי. זו אחת הבחירות הטובות שעשיתי בחיי ואני מאוד שלם איתה. באזור שבו אני גר אין הרבה אנשים שהגיעו לטק־קריירה, ואני הולך לעשות הכל כדי לפרסם את זה בצורה רחבה. זה באמת משנה חיים".