המפגש בינינו הוא שידוך משמים

לאה פירסקו הכירה את אדלה כהנא לפני כ-6 שנים במסגרת ההתנדבות בקרן לידידות. מאז הקשר ביניהן הפך לקשר אוהב של אם ובת, הרבה מעבר למה שמילים יוכלו לספר

לאה פירסקו (71) מקריית ים היא אישה פעלתנית ומלאת אנרגיה. כאשר יצאה לפנסיה, לבנותיה היה ברור כי על אמן למצוא תעסוקה, ועדיף שתהיה בהתנדבות כי יש לה לב ענק ויכולת נתינה עצומה. "הבנות שלי חשבו שהכי מתאים לי להתנדב בגני ילדים, כי אני מאוד אוהבת ילדים, אבל באחד הביקורים שלי במתנ"ס המקומי פגשתי בקרולינה, נציגת הקרן לידידות, שסיפרה עד כמה ההתנדבות עבור קשישים היא מצילת חיים, פשוטו כמשמעו. אחרי המפגש איתה החלטתי להציע את עצמי כמתנדבת בקרן ובהמשך הפגישו אותי עם אדלה כהנא".

המפגש הראשוני היה מעט מתוח, אבל מהר מאוד שתי הנשים שמוצאן מרומניה מצאו שפה משותפת. "בהתחלה אדלה הייתה מעט ממורמרת כי היא המתינה זמן רב למתנדבת שתפיג את הבדידות שלה. אני ישר ידעתי שיהיה בינינו קשר טוב. משהו בעיניים שלה ובצורת הדיבור חימם לי את הלב. הרגשתי כאילו אני שומעת שוב את אמא שלי שהלכה לעולמה בשנת 2009. אמא שלי הייתה החברה הכי טובה שלי והמוות שלה הותיר אצלי חלל עצום בנפש. לא הייתי מודעת לחלל הזה עד שיצאתי לפנסיה והתפנה לי הרבה מאוד זמן. אחד הקטעים המרגשים ביותר היה כאשר גיליתי שתאריך הלידה שלה הוא יום אחרי תאריך הלידה של אמא שלי. אז היה לי ברור – המפגש בינינו הוא שידוך משמים".

הקשר בין לאה ואדלה התהדק והן הפכו לבנות משפחה של ממש. "כאשר הכרתי את אדלה, מצבה הבריאותי היה טוב מאוד. מטבע הדברים לאורך השנים מצבה הידרדר והיא שקלה לעבור מהבית שלה לבית אבות. עזרתי לה לחפש מקום, ואכן מצאנו דירה עבורה בבית אבות בעכו. חששתי שההסתגלות תהיה לאדלה קשה. אחרי הכל לעזוב את הבית ולהתחיל מחדש במקום אחר היא עניין מורכב, בטח בגיל מבוגר. בשלב זה לקחתי החלטה שאני אגיע מידי יום לבקר את אדלה ולעזור לה בכל מה שצריך עד שהיא תרגיש בבית, וכך עשיתי. באחד הימים ניגשה אלי מי שאחראית על עובדי בית האבות ושאלה מה הקשר שלי לאדלה. אחרי שהסברתי לה שאני עושה את הכל מאהבה ובהתנדבות, היא הציעה לי לדאוג לאדלה על בסיס יום יומי. אדלה מאוד שמחה על זה שנהיה יחד 3 שעות מידי יום ובמשך כמעט שנה ככה התנהלנו".

אחרי שנה מצבה הבריאותי של אדלה החריף, היה צורך להעביר אותה למחלקה הסיעודית בבית האבות. "כאשר ראיתי את החדרים במחלקה הסיעודית, חששתי שאדלה לא תצליח לשרוד שם. היא אישה מאוד עדינה ורגישה ובחדרים הסיעודיים היא הייתה צריכה להיות עם עוד 3 דיירים נוספים. שאלתי אותה אם היא מעוניינת שאבדוק אם יש מקום במחלקות סיעודיות בקריית ים, ואז נוכל להיות קרובות אחת לשנייה ואולי גם תנאי המחיה בהן יהיו אחרים. ראיתי איזה אור נדלק בעיניים של אדלה וידעתי שזה הדבר הנכון עבורה. בדקתי בבתי אבות בקריית ים ולא הרפיתי עד שמצאתי מקום במחלקה סיעודית נפלאה. המקום מסודר, מאורגן, נקי ומזמין וידעתי ששם אני אוכל להיות קרובה לאדלה וגם הטיפול שהיא תקבל יהיה כזה שהיא ראויה לו".

הקשר בין השתיים עוצמתי ומלא ברגש. "אני מגיעה לאדלה פעמיים בשבוע. כשהיא רואה אותי, היא פשוט זורחת. מצד אחד קשה לראות את ההידרדרות במצבה הבריאותי, אבל מצד שני אני יודעת שחוץ ממני אין לה אף אחד אחר בעולם, ולכן אני חושבת שהחיבור שעשתה הקרן לידידות הוא אחד הדברים הכי טובים שקרו לאדלה. אני אמנם זכיתי באמא, אבל אדלה זכתה בבת שמעולם לא הייתה לה. הבטחתי לה בתחילת הקשר שאעשה כל שביכולתי כדי לעזור לה, ואני מתכוונת לעמוד בהבטחה הזו, ממש כמו שבת דואגת לאמא".