איאת פארירה היא אחת הנשים הבדואיות היחידות שלומדות רפואה בישראל. המסלול התובעני הפך מעט יותר פשוט עבורה בזכות מלגה שקבלה מטעם הקרן לידידות. עם פתיחת שנת הלימודים האקדמית, היא מבקשת למסור לכל אישה באשר היא: "הכל אפשרי!"
בכל גוף פילנתרופי הדילמה היא האם לתת דגים או חכות. אנחנו, בקרן לידידות, מאמינים שכדי ליצור חברה בריאה, צריכים להתקיים שני אלמנטים בסיסיים: בני נוער וצעירים איכותיים ומשכילים שיובילו את החברה אל מחר טוב יותר, ובה בעת מתן תמיכה מוסרית, ערכית וכלכלית לשכבות החלשות בחברה. הקרן לידידות פועלת בשני אפיקים אלו ומציעה מלגות לצעירים שמגיעים מרקע כלכלי וחברתי מוחלש. אחת המלגות הללו קרויה על שם סלים שופי (1931 – 2012) דרוזי-ישראלי ששירת בסיירת מטכ"ל והיה ראש עיריית מג'דל שמס. תוכנית המלגות מוצעת לסטודנטים דרוזים, בדואים, צ'רקסים ונוצרים, אשר שירתו בשירות צבאי, אזרחי או לאומי והתקבלו למוסד לימודי אקדמי מוכר בישראל.
איאת פארירה היא אחת הנשים שקיבלו את המלגה, ובזכותה הצליחה לפלס נתיב שמהווה השראה עבור צעירים בני העדה הבדואית בכלל ועבור נשים בדואיות בפרט. "נולדתי בכפר הבדואי שבלי שבגליל. על אף הקשיים שהם התמודדו איתם, חינוך והשכלה היו הערך העליון בבית הוריי והם תמיד תמכו ועודדו אותי ואת יתר אחיי לחלום בגדול ולא לוותר", היא מספרת.
איאת הפנימה את המורשת של הוריה ואכן לא ויתרה. "כשהייתי בתיכון חשבתי שאהיה מורה, אולם אז אמי ואחותי חלו במחלות קשות והקדשתי את כל כולי כדי לעזור להן. בשלב הזה חלחלה בי ההבנה שאני רוצה לסייע לאנשים רבים ככל האפשר ועברה בי מחשבה ללמוד רפואה. היה לי ברור שמדובר באתגר מאוד רציני ורציתי לוודא שזה אכן הכיוון המתאים לי, לכן התנדבתי לשירות לאומי במד"א בתור חובשת. במשך שנתיים זכיתי לסייע לאנשים בכל הגילים ובמגוון רחב של אירועים ומחלות. בסוף כל יום נותרתי עם תחושת סיפוק אדירה ככה בעצם גיבשתי את דעתי להיכנס למסלול של לימודי רפואה בישראל".
אחרי שהתקבלה ללימודים, איאת הבינה שהיא תהיה חייבת גם לעבוד במקביל. "מה ששינה עבורי את התמונה מקצה לקצה זו המלגה ע"ש סלים שופי. המלגה הזו איפשרה לי להתרכז בלימודי הרפואה, להיות נוכחת בשיעורים, לעמוד בכל המטלות וקירבה אותי צעד משמעותי מאוד לקראת הגשמת החלום שלי. כיום אני סטאז'רית בבית החולים רמב"ם בחיפה, עוברת בכל המחלקות, לומדת המון ואפילו זוכה להיות חלק מהמאבק בנגיף הקורונה".
כמי שגדלה בחברה הבדואית, איאת יודעת היטב שהגשמת חלומות עבור בנות ונשים בעדה זה לא עניין של מה בכך. "כנשים בדואיות מצפים מאתנו 'ללכת על בטוח', להתחתן בגיל צעיר מאוד ולהקים משפחה. לצערי, אנחנו מתמודדות עם הרבה הגבלות ואיסורים שהם חלק בלתי נפרד מהיחס של התרבות הבדואית כלפי נשים. מגיל קטן אבא שלי היה מצטט באוזני משפט שכתב אל-מֻתַנַבִּי, אחד מגדולי המשוררים הערבים בעת העתיקה, שפירושו 'לעולם לא להתפשר על משהו שהוא פחות ערך מהכוכבים בשמים'. המשפט הזה ליווה אותי לאורך חיי בכל אחד מהמשברים שהיו לי, בלימודים ומחוצה להם. את המשפט הזה אני רוצה למסור לכל אשה באשר היא, מכל עדה ומכל מגזר".
