אהבה בקרן

הסיפור של חסמין (דניאלה) פרז וגבריאל מירקין נשמע כמו תסריט רומנטי. בתסריט הזה, האהבה מצליחה לנצח הכל – מרחק בין יבשות, פרידה ומגפה

חסמין (דניאלה) פרז (32) וגבריאל מירקין (37) הכירו לפני כמעט עשור, כאשר גרו בבואנוס איירס שבארגנטינה. אחרי כשנתיים של זוגיות, החליטו ללכת כל אחד לדרכו והקשר ביניהם ניתק לחלוטין. בזמן שחלף, מירקין עלה לישראל והתחיל לעבוד כמורה לריקוד ומרקיד בחוגי ריקודי עם. פרז נשארה בארגנטינה, אבל הרגישה שהיא לא מצליחה למצות את הפוטנציאל שלה כמדריכת ריקוד וכרקדנית. "המציאות בארגנטינה ובכלל במדינות דרום אמריקה היא מאוד לא פשוטה מבחינה כלכלית", היא מספרת. "האפשרויות שם מאוד מצומצמות, בטח במקצוע כמו שלי וחיפשתי במשך זמן מה איך לקדם את עצמי, ואז הגיעה מגפת הקורונה ונתנה לי הרבה זמן למחשבה".

צילום – יוסי זליגר

בתקופת הקורונה, פרז בילתה תקופה ארוכה בבית בעקבות הסגרים וכך גם גבריאל. כל אחד מהם בנפרד החליט להעביר שיעורי ריקוד דרך האינסטגרם והזום. "באחד הימים ראיתי פוסט שגבריאל העלה בפייסבוק ובו הוא הזמין רקדנים חובבים להצטרף אליו לשיעור. פניתי אליו והתחלנו לדבר, הוא סיפר לי שעשה עלייה לישראל ואני אמרתי לו שאני ממש רוצה גם כן לעלות למדינה שתיתן לי הרבה יותר אפשרויות להתפתח. בסוף השיחה החלטנו לעשות שיעור אינסטגרם משותף וככה בעצם הקשר בינינו התחדש".

המגפה כפתה על פרז ומירקין להישאר ימים ארוכים כל אחד בביתו. כדי להפיג את הבדידות, הם החליטו על "דייט שבועי" בזום. "קבענו להיפגש בזום כל יום שישי. היינו מדברים, משחקים, רואים סרטים יחד, כל מפגש כזה נמשך 5 -6 שעות. הרגשתי שאנחנו מדברים ממש כמו חברים טובים, אבל הקשר לא היה רומנטי, אלא פשוט שני אנשים שנמצאים בצדדים שונים של העולם ומעבירים את הזמן בנעימים".

צילום יוסי זליגר

הבילוי החברי קיבל תפנית רומנטית באמצע חודש דצמבר 2020. "יום ההולדת שלי חל ב-14.12. קיבלתי הרבה ברכות מחברים, אבל לא עשיתי שום דבר מיוחד, כי כולם היו בסגר. יום למחרת, אני יושבת בבית ופתאום שומעת דפיקה על הדלת. אני פותחת את הדלת ומולי עומד גבריאל! הוא הגיע בהפתעה לכבוד יום ההולדת שלי וזו הייתה התרגשות גדולה. במפגש הזה גבריאל שאל אותי פנים אל פנים אם אני רוצה להיות שוב בת זוג שלו. כמובן שהסכמתי ומאז אנחנו יחד. הוא היה בארגנטינה במשך חודש ואז היה צריך לחזור לישראל, אבל ברגע שראיתי אותו ידעתי שאני עושה עלייה לישראל הכי מהר שרק אפשר וככה באמת היה".

בחודש מרץ 2021 פרז עלתה יחד עם החתולה האהובה שלה גטואלה (קאט-וומן בספרדית) על מטוס בדרך לישראל ונחתה הישר לזרועות אהובה שהמתין נרגש. "כל תהליך העלייה היה מאוד מהיר, וזה הרבה בזכות הקרן לידידות", היא אומרת. "אל הקרן הגעתי דרך חברה שגם תכננה לעשות עלייה וסיפרה לי שאנשי הקרן מאוד עוזרים בכל דבר שאני רק צריכה. מעבר לנושא הטכני של מילוי טפסים והגשת הבקשות, הייתי צריכה עזרה כדי להעלות את החתולה יחד איתי לישראל. אנשי הקרן היו זמינים עבורי מסביב לשעון, ענו על שאלות ועשו כל מה שביכולתם כדי שהתהליך יהיה הכי פשוט ואני אוכל להגשים את החלום ולהגיע לישראל".

פרז ומירקין גרים יחד בבני ברק ומגדלים את גטואלה. "היום אנחנו הרבה יותר בשלים מבעבר וגם נושא של ילדים כבר נמצא על הפרק", היא מספרת. "העובדה ששנינו נמצאים בישראל מאוד מחזקת ומגבשת ואני מרגישה שמצאתי את הפינה שלי בעולם. אני מרגישה שיש לי את האהבה שתמיד חלמתי עליה, שיש לנו את כל הזמן כדי לטייל ולחוות חוויות משותפות, ולמרות הריחוק הפיזי מהמשפחה, שנינו מרגישים שאנחנו לא לבד. זו תחושה מאוד מחזקת. אני יודעת כמה קשה לעזוב את החיים הישנים ולהתחיל חיים חדשים בארץ חדשה. אנשי הקרן לידידות שמרו איתי על קשר לאורך כל הדרך והם חלק בלתי נפרד מהתחושה הביתית שאני מרגישה בישראל. כדי להשיב על כל הטוב שקיבלתי מהם אני מתכננת לסייע לעולים חדשים ממדינות דרום אמריקה שיגיעו לישראל ככל שרק אוכל. זו בעיניי הדרך הטובה ביותר להגיד לקרן תודה".

תרומה התנדבות
דילוג לתוכן