חני מושקוביץ, העובדת הסוציאלית בקהילת החב"ד המקומית הנתמכת על ידי הקרן לידידות, ואחראית על משפחות יהודיות ועל בית היתומים היהודי המקומי, מתארת את אירועי היומיים האחרונים:
"בשעה 5:00 לפנות בוקר שמעתי קולות חזקים של פיצוצים, אבל חשבתי שזה רק חלום.
משפחות בקהילה התחילו להתקשר אלי בסביבות השעה 7:00 בבוקר ולבקש עצה מה לעשות. עדיין לא הבנתי שמשהו לא בסדר. לא האמנתי שתתחיל מלחמה באוקראינה.
התחלתי לארוז מזוודת חירום לכל ילד. בינתיים גבריאל נסע לסופר המקומי לקנות אוכל ומים.
בזמן שאנחנו יושבים בבית נשמעות סביבנו תקיפות אוויריות. ואני חושבת, מה ניתן לעשות? לאן נלך? אין לנו מחסה להסתתר, ואין לנו לאן ללכת. אמנם יש לנו מכונית, אבל הנהיגה עכשיו מאוד מסוכנת. כל אחד בלבוש צבאי יכול לעצור את המכונית ולהחרים אותה. ידעתי שילדים מבית היתומים פונו מז'ירומיר בצהריים, והקרן לידידות מארגן עוד אוטובוס חילוץ למשפחות היהודיות. בשעה 19:15, עלינו על אוטובוס ההצלה המיוחד בדרכנו לצ'רנוביץ.
כשהגענו לכביש המהיר, הבנו שהכבישים הראשיים חסומים, והנהג חשש שלא נוכל לתדלק בדרך. החלטנו לנסוע בדרכים צדדיות, תוף כדי מתפללים שהדרכים הללו אכן בטוחות. ראינו חיילים אוקראינים וכמה מחסומים בדרך. הנסיעה באוטובוס ארכה עשר שעות. התפללתי לאלוהים שישמור עלינו.
כשהגענו התחלתי לעזור לילדים מבית היתומים, וחיבקתי כל אחד ואחת מהם.
אנחנו לא מסתירים כלום מהילדים. הם יודעים בדיוק מה קורה.
אילנה בתי הבכורה אמרה לי לפני שבועיים שאנחנו חייבים לנסוע לישראל, ובני דוד שאל אם נוכל לחזור חזרה לביתנו? אלו שאלות קשות של הילדים, ואני עונה להם שאנחנו חייבם לבטוח באלוקים ולהיות חזקים.
לא ייאמן שמלחמה כזו מתרחשת עכשיו. הלב שלי נשבר על הילדים שחייהם בסכנה.
תודתנו מגיעה לקרן לידידות, שעוזרת לנו בזמנים מסוכנים אלה. עבודתכם היא עבודת אלוהים."