פריז-אשדוד

לא הקורונה, לא הטילים ולא קשיי השפה מחלישים את מרק סוסן שעלה מצרפת לעיר אשדוד עם רעייתו ושני ילדיו. "היום אני יודע יותר מתמיד שעשינו את הבחירה הנכונה לעלות לארץ בסיוע הקרן לידידות. יש לנו כתובת"

"השבוע נפל טיל במרחק 200 מטרים מהבית שלנו. ראינו אותו מהחלון. מה אנחנו עושים בזמן האזעקה? לוקחים את הילדים ונכנסים איתם לחדר שלהם, שהוא גם הממ"ד, למשך זמן היירוטים. לאהרן בן ה-4 אנחנו מסבירים שבזמן אזעקה אנחנו מוכרחים להיכנס לחדר הבטוח ביותר בבית, כלומר החדר שלו. יש לנו מזל גדול, שיש לנו ממ"ד ואנחנו לא צריכים לרוץ לחדר המדרגות". כך, בעברית מהולה בצרפתית ובאנגלית, מספר מרק סוסן, עולה חדש מצרפת שהשתקע עם רעייתו סופי ושני ילדיהם הקטנטנים, אהרן (4) ונאור (שנה וחצי) באשדוד. עיר החוף היפה שקלטה אליה בשנים האחרונות עולים חדשים רבים מצרפת סופגת מטחים בימים האחרונים. הנפילות של הטילים מגיעות בזו אחר זו. רק אתמול, שוגרו 13 טילים של החמאס. 12 מהם יורטו, האחד נפל בשטח פתוח בעיר סמוך לגן שעשועים.

דווקא בימים טרופים אלה, כשנדמה שאף פיסת קרקע בארץ אינה בטוחה, סוסן בן ה-37 מבקש לשמור על אופטימיות ולדבר בשבחה של הארץ ועל ההחלטה לעשות עלייה תוך קבלת משענת חזקה ותמיכה מהקרן לידידות. "אני אוהב הכל בישראל. את השמש, את החוף שנמצא במרחק חמש דקות מהבית, את החום של האנשים, את העובדה שיש קולות ילדים בכל מקום. בצרפת אין ילדים שמשחקים לבד ברחוב".

לעלייה של סוסן, בכור במשפחה בת 7 ילדים, קדמה העלייה ארצה של אחותו לפני 18 שנים עם שלושת ילדיה ועלייתם של הורי רעייתו. הוא עצמו גדל בפריז ולמד בבית ספר יהודי. "הילדות בפריז הייתה טובה אבל עם השנים פריז השתנתה והפכה ללא בטוחה. יש לי הרבה מחשבות סביב השאלה האם זה בגלל שיש אינטרנט כך שאפשר להתעדכן על כל דבר ודבר, או שתמיד זה היה כך ופשוט לא ידענו. כשהייתי בכיתה א', היינו רק שלושה ילדים ילידי צרפת. כל היתר הגיעו ממאלי שבאפריקה. בהתחלה היה להם קשה להשתלב, עכשיו לילידי צרפת קשה להשתלב. בהחלט יש עניין עם המוסלמים בצרפת. בנוסף לזה, המיסים מאוד גבוהים. 60 אחוזים מהמשכורת הולכים לממשלה, מה שהופך את המחייה למאבק יומיומי". 

במהלך השנים הגיע למספר ביקורים בישראל, ואפילו חי בארץ בתקופת סטאז' שעשה באוניברסיטת תל אביב במסגרת לימודי הנדסה במזרח צרפת. המחשבות על עלייה ניקרו במוחו, אבל הרעיון נדחה: פעם כשמצא עבודה כמהנדס בפריז, פעם כשלמד לתואר שני בכלכלה, פעם כשמצא עבודה חדשה בתחום הפיננסים. בשנת 2013 הכיר את סופי. "בהתחלה דיברנו על עלייה. לי זה היה יותר קל. עברית היא השפה השנייה שלי מבית הספר, הייתי באולפן, עשיתי סטאז' בישראל ואני מדבר אנגלית. גם העבודה שלי מאפשרת לי להשתלב בקלות יחסית. אשתי דוברת צרפתית וקצת ספרדית, לא עברית ולא אנגלית. במקצועה היא מורה לכיתות א'-ה', כך שכשהעליתי את הרעיון לעלות לארץ, היא אמרה שזה בלתי אפשרי מבחינתה. היא אמרה: 'נכון, לא הכל טוב פה בצרפת, אבל אנחנו נשארים כאן'". ברקע, בצרפת, היו פיגועים ופשעי השנאה הלכו והתרבו. "יש הרבה דברים שמפעפעים מתחת לפני השטח. לא נתקלנו באנטישמיות פנים אל פנים אבל התחושה שלנו הייתה לא טובה. אפילו הרוח בתקשורת הייתה כזאת. אם היה פיגוע טרור בישראל, העיתונים בצרפת לא דיווחו על זה בכלל. קשה להאמין, אבל הדיווחים היו במקום 'טרוריסט ביצע פיגוע ונוטרל על ידי צה"ל', "צה"ל רצח פלסטיני, אב לארבעה ילדים'. עכשיו, כשאנחנו תחת מתקפה כאן בישראל, לא מן הנמנע שתהיה מתקפה על יהודים גם בצרפת. מבחינתי, אין עתיד ליהודים בצרפת. אני מקווה שאני טועה, אבל זו בהחלט התחושה שלי". מה שהפיל את הפור בסופו של דבר הייתה העלייה של הורי אשתו, ריצ'רד ובריג'ט ג'סמר, תושבי קולמר שבמזרח צרפת שחזרו מחופשה בת שבועיים בארץ, ובישרו: "קנינו דירה באשדוד. אנחנו עולים לישראל בעוד כמה חודשים. כמו שהעתיד נראה כאן, בצרפת, גם אתם צריכים לחשוב על עלייה".

עם הולדת הבן הבכור אהרן, סוסן מצא עבודה באוניברסיטה האמריקאית בפריז כמנהל בקרת ניהול והתחייב למשך 3 שנים. "אחרי שיחה עם אשתי, חשבנו שאולי הגיע הזמן לעלות, אחרי שאסיים את ההתחייבות שלי", הוא מספר. ההחלטה הבשילה ובני הזוג קנו דירה באשדוד, שתחכה לבואם. בינואר 2019 נפגשו עם ז'קלין לוי ויצמן, ראש דסק צרפת במחלקת העלייה של הקרן לידידות. "היו לנו הרבה שאלות, אבל היה מספיק זמן לקבל תשובות. המפגש איתה נשאר איתנו וליווה אותנו כל הזמן", מספר סוסן. "בינואר 2020, חצי שנה לפני תום עבודתי באוניברסיטה, הודעתי שאנחנו עושים עלייה ביולי, אבל אז התפרץ נגיף הקורונה ושיתק את העולם. חלק גדול מהפעילות הוקפא, היו הרבה דחיות, ולשמחתנו ז'קלין הייתה בשטח כך שהייתה לנו כתובת למרות המצב המטורף שנכפה על העולם. היה קל מאוד ללכת לאיבוד באותם ימים, ולנו היה מזל גדול".

 ב-19 ביולי נחתו על אדמת ישראל. הפרק החדש בחייהם נפתח. "התחלנו הכל מהתחלה. חגגנו את יום ההולדת הראשון של נאור בישראל בבידוד, אבל ידענו שאנחנו בבית. מייד כשנחתנו, מוריאל דרעי, הגיעה לדירה שלנו ונתנה לנו צ'ק מהקרן לידידות, כדי שנוכל להסתדר. הסכום עמד על 5,500 שקלים שעזרו לנו להתבסס בחודש וחצי הראשונים בארץ. לא פחות חשוב: הקרן חיברה אותנו לקבוצה של עולים מצרפת שהיא מלווה בתהליך העלייה והקליטה, כך שיש לנו גב רחב ותמיכה. אם למישהו יש שאלה, תמיד יהיה מי שיענה לו. לעולים חדשים יש המון שאלות: איפה מתחילים? איך נרשמים במשרד הפנים? איך פותחים חשבון בנק? איפה עושים קניות? הקרן לידידות עזרה לנו מאוד. קיבלנו תשובה ברורה לכל שאלה, קיבלנו ליווי, והיום אני יודע יותר מתמיד שעשינו את הבחירה הנכונה לעלות לארץ בסיוע הקרן".

תרומה התנדבות
דילוג לתוכן