"אמא, כשאגדל אעבוד במכולת, ככה יהיו לי קופסאות לחלק לקשישים ואף אחד לא ישאר רעב"

יסמין קלפה היא נציגת הקרן באזור באר שבע והסביבה ועושה לילות כימים במטרה לעזור לכמה שיותר אנשים במרחב עליו היא אחראית. "אנחנו האוזניים, העיניים והידיים של הקרן. אנחנו יודעים מה הם הצרכים של הקשישים באזור שלנו, ועושים ככל יכולתנו כדי למלא אחר אותם צרכים על הצד הטוב ביותר", היא פותחת.

מה הייחוד שאת מביאה אל התפקיד ומה מבחינתך הדבר החשוב ביותר במסגרתו?

"היכולת שלי לעבוד בסביבה משתנה, לזהות מי עומד מולי, לדבר בגובה העיניים בשפה המתאימה לכל אחד מאפשרת לי ליצור מערכות יחסים ושיתופי פעולה שמניבים הרבה מאוד עזרה ועשייה בקרן. אני יודעת שכאשר אדם נרתם מכל הלב לעשייה, הוא ילך איתי ועם המוטבים כברת דרך ארוכה. אני חושבת שהייחוד שלי הוא בזה שהעשייה שלי, בדיוק כמו העשייה של הקרן ,תמיד מגיעה מכל הלב – למוטבים, לספקים או לנציגים הרשויות ולשכות הרווח".

איזה מפגש נחקק אצלך במהלך עבודתך בקרן?

"באחד הימים הגעתי לבית של קשישה חולה אונקולוגית שביקשה סיוע ברכישת משקפיים. נכנסנו אליה הביתה, כל הקירות היו שחורים מעובש ומטחב. בסלון עמדה מיטה שבורה, ושם גר הבן שלה. המיטה שלה היתה הרוסה אפילו יותר. השיא היה שפתחתי את המקרר והיה שם סיר עם שאריות אוכל שהיא כל פעם הוסיפה להן מעט תבלינים כדי שאפשר יהיה לאכול את זה איכשהו. בנוסף היה שם מלפפון אחד וקופסת שמנת. אני זוכרת שתמיד כשהייתי רואה כתבות וצילומים כאלה בחדשות, היתה לי מחשבה שאולי הדברים מבוימים. כשראיתי את זה בעיניים שלי, הבנתי עד כמה המצוקה יכולה להיות קשה ואמיתית. אותה קשישה קיבלה מאיתנו, כמובן, סיוע ברכישת משקפיים ובנוסף סלי מזון, אוכל חם ועוד פריטים שאיפשרו לה חיים מעט יותר נוחים".

מה המצוקה הגדולה ביותר שאת נתקלת בה?

"הבדידות. זכור לי מקרה אחד של אשה שלא בקשר עם הילדים שלה והיא בעצם ערירית לגמרי. בתחילת הדרך שלי כרכזת שטח בבאר שבע הגעתי אליה הביתה ונתתי לה שמיכה לחורף. היה לה קול מאוד מיוחד שנחקק אצלי בזיכרון. מאז לא היה בינינו קשר. לפני שלושה שבועות היא התקשרה אלי שוב. היא היתה בשוק מזה שזכרתי אותה וסיפרה שהיא צריכה סיוע  מול הביטוח הלאומי. כמובן שעזרתי ככל יכולתי, ומאז נשארנו בקשר. לפעמים אני מרגישה שאני האדם היחיד שהיא משוחחת איתו לאורך הימים וחשוב לי לאפשר לה להרגיש שתמיד יש מישהו מהצד השני שמוכן להקשיב ולעזור ככל יכולתו. זו השליחות שלי".

איך יוצרים סדרי עדיפויות ומחליטים מה בא לפני מה ומה יכול לחכות?

"מבחינתי, אדם שזקוק כרגע לאוכל, זו עדיפות ראשונה במעלה. אני יודעת שבטלפון אחד או הודעת וואטסאפ אני יכולה לארגן ארוחות חמות או כל מיני סוגי סיוע אחרים. בנוסף, אם אני יודעת שיש מישהו שזקוק לעזרה שלי, הוא יקבל אותה גם אם זה באופן פורמלי מחוץ לשעות העבודה המוגדרות. בשורה התחתונה זה יוצר מצב שאין באמת סדר עדיפויות וכל אחד מקבל את הדברים להם הוא זקוק  מכל הלב ובכל שעה".

מה הייחוד של הקרן לידידות?

"הלב של כל אחד ואחת שעובדים בקרן לידידות. כל אחד שעובד בקרן נמצא כאן מתוך שליחות במטרה אמיתית לסייע. גם אם אני לא יכולה לעזור באופן ישיר, תמיד יש לי למי לפנות, יש לי גישה לגורמים הרלוונטיים, כך שהיכולת להשפיע היא מדהימה".

מה הביא אותך אל הקרן לידידות ומה משאיר אותך בה?

"כאמא צעירה עבדתי אצל אחי בכל מיני תפקידים, אבל הרגשתי שאני לא ממצה את היכולות שלי. אחרי שילדתי את התאומות, החלטתי לקחת שנה חופש ולחשוב מה הכיוון שהכי מתאים לי. ממש במקרה ראיתי מודעה שבקרן לידידות מחפשים מישהי לחצי משרה והגשתי מועמדות. מהרגע הראשון התאהבתי בצוות, באנשים. היכולת לעשות טוב והאפשרות להפיץ את הטוב הזה בעולם פשוט מילאה אותי והדבר היפה ביותר מבחינתי הוא שאני מרגישה שערכים כמו דאגה לזולת ונתינה לאחר מחלחלים גם לבנות שלי. אחרי אחד ממבצעי החלוקה, הבת שלי אמרה לי – אמא, כשאהיה גדולה אעבוד במכולת, ככה יהיו לי הרבה קופסאות שאני אתן לקשישים שאין להם אוכל. אני גאה בכך שהבנות שלי יכולות להיות מעורבות בעבודה שלי, רואות את מה שאני עושה ועד כמה היחס האישי והרצון לעזור מכל הלב עושה את ההבדל עבור אנשים שבאמת זקוקים לזה".