בעיצומו של משבר הקורונה, כאשר השמים נסגרים וטיסות מבוטלות בלי התרעה מוקדמת, הקרן לידידות הצליחה להעלות ארצה יהודים ממדינות דרום אמריקה. הצצה למבצעים המורכבים ומלאי האקשן
לכאורה, הכל אמור היה להיות פשוט יחסית. תרגולת שמוכרת לכל העוסקים במלאכת העלאת עולים חדשים לישראל. העולים מקבלים את ההחלטה להעתיק את מקום מגוריהם לישראל, נפרדים מהמשפחה, עוזבים את מקום העבודה, אורזים, מקבלים את כל האישורים וביום המיועד עולים לטיסה ונוחתים במציאות חייהם החדשה בישראל. אלא שעם כניסת נגיף הקורונה לתמונה, נטרפו כל הקלפים ומה שאמור היה להיות פשוט יחסית, הפך למבצע עלייה שאף אחד מהנוגעים בדבר לא ישכח כל ימי חייו.
31 עולים מיעדים שונים בברזיל החליטו להגשים חלום ישן ולעלות לישראל. ההחלטה הזו התקבלה הרבה לפני עידן הקורונה והעולים אמורים היו לעלות על המטוס בדרך ליעד הנכסף בחודש מרץ 2020. עם פרוץ הקורונה, נשאלו העולים שוב האם הם מעוניינים לעלות לישראל או שהיו מעדיפים להמתין עד יעבור זעם. ההכנה הפסיכולוגית שעברו, העזיבה של מקומות העבודה וההכנות הרבות שנעשו סביב העלייה הובילו את כולם למסקנה – עולים לישראל למרות הכל.
תפנית בעלילה
רגע לפני שהעולים אמורים היו להגיע לנקודת הכינוס וממנה לעלות לטיסה, הוטל סגר על ברזיל כולה. את מקומן של רשויות החוק תפסו כנופיות וארגוני פשע ששלטו ברחובות. הפחד גבר, חל איסור מוחלט על תנועה ולוחות הזמנים של הטיסות היוצאות מברזיל השתנו ללא כל הודעה מוקדמת. כדי לנסות לפשט מעט את התהליך, הוחלט להטיס את העולים לסאו פאולו ומשם להעלותם על טיסת המשך לישראל.
יום הטיסות הפנימיות הגיע. חברת התעופה "לטם" (LATAM) שתוכננה להטיס את 31 העולים הודיעה על עצירה של כל הטיסות. חברת "אל על" הודיעה שתוציא טיסת חילוץ במקום. ברגע האחרון גם הטיסה הזו בוטלה, כך ש-31 עולים שהו בבית מלון סמוך לשדה התעופה בסאו פאולו כשסימן שאלה גדול מרחף מעל: אין לאן לחזור, אין לאן לטוס. כל הטיסות מושבתות, כל המטוסים מקורקעים.
לנו, בקרן לידידות, היה ברור: העולים מדרום אמריקה יגיעו לישראל ויהי מה, וכך אכן היה. במאמצים מורכבים אישרנו טיסה יחידה שתצא מסאו פאולו ותנחת – למרות מגבלות הקורונה – בנמל תעופה בן גוריון. מיכאל ווסקו, מנהל מחלקת הכספים של הקרן, סיפק את כל האישורים הדרושים, אישר את כל בקשות העלייה ואיפשר ל-31 עולים חדשים להשיג את מבוקשם – להתחיל חיים חדשים במדינת היהודים.
כמה מאות קילומטרים מסאו פאולו התרחשה כמעט בו זמנית דרמה נוספת. בני זוג שביקשו לעלות מקולומביה לישראל וקיבלו את כל האישורים הדרושים לא יכלו לעשות כן. כל הטיסות מושבתות, אין מענה, אין יוצא ואין בא מקולומביה. גם כאן אנשי הקרן לידידות לא ויתרו. עינב מאירי הייתה אחראית על הוצאתה של טיסת אל על יחידה שהוגדרה כסיוע הומניטרי. בני הזוג עלו על המטוס והגיעו לישראל, להתחיל כאן חיים חדשים.
זוג עולים נוסף הגיע לישראל בימי הקורונה, הפעם ממקסיקו. גם כאן, זוג העולים כבר קיבל את כל האישורים הנדרשים לצורך ביצוע העלייה, אולם ברגע אחד נסגרו השמים והם נותרו בלי פתרון. אנשי הקרן לידידות הושיטו יד והצליחו לארגן טיסת סיוע הומניטרי לבני הזוג. כאשר נחתו, חייכו חיוך גדול בידיעה שאנשי הקרן לידידות ומדינת ישראל כולה לא משאירות אף אחד מאחור.
