בבתי התמחוי מדווחים על עלייה של 50 אחוזים במספר הפונים אליהם בחודשים האחרונים, וכך גם בבית התמחוי ובמועדונית שמפעילה הקרן לידידות בקריית שמונה
"בוקר טוב כבוד הרב. חמי וחמותי מאוד מוגבלים בריאותית. שניהם בבית לא יכולים לתפקד. האם יש אפשרות לדאוג להם לארוחה יומית? אודה לך מאוד אם תוכל לעזור". "אני עו"ס בשירות של סל שיקום שמלווה מתמודדי נפש ויש לי מלווה בקרית שמונה שרעב ללחם כבר כמה זמן. רציתי לשאול אם יש אפשרות להביא לו אוכל מבית התמחוי שלכם". אלה דוגמאות ספורות מהודעות הוואטסאפ שמגיעות בזו אחר זו אל מכשיר הסלולר של הרב יגאל ציפורי, מאנשי חב"ד בקריית שמונה.
"המשבר הכלכלי יוצר בעיה כפולה. מצד אחד ביקוש הולך וגובר לסיוע במזון ומצד שני עמותות סיוע שספגו פגיעה תקציבית ומתקשות לעמוד בצרכים". מסבירה יעל אקשטיין, נשיאת הקרן לידידות. "הקושי הכי גדול הוא לראות משפחות שעד כה היו חלק ממעמד הביניים באות אל בתי התמחוי ואל לשכות הרווחה".
בבתי התמחוי ברחבי הארץ מדווחים על עלייה של 50 אחוזים במספר הפונים אליהם בחודשים האחרונים, וכך גם בבית התמחוי ובמועדון "בית הידידות" שמפעילה הקרן לידידות בקריית שמונה. למעלה מ-20 שנה שאנשי בית חב"ד מגיעים יום יום לבתיהם של נזקקים בעיר, כשהם מצוידים ב-500 מנות מזון, תרומת הקרן. כל מנה מכילה פחמימות, חלבונים וירקות מבושלים ומנה אחרונה. בחורף הקר, יש גם מרק מחמם. המנות יוצאות ממטבח נקי ומסודר, שמתפקד כמפעל לכל דבר. כך, מדי יום בשעה ארבע לפנות בוקר, מתייצבים טבח, נהג, איש תחזוקה ומנהל בית התמחוי, הנעזרים בעוד 12 מתנדבים ומתנדבות, מרביתם קשישים, שאורזים את המנות, ועל הדרך נהנים מארוחה חמה. המתנדבים אף מופקדים על החלוקה שראשיתה בשמונה וחצי בבוקר וסופה באחת וחצי בצהריים. "אנחנו מודעים לכך שבמרבית המקרים, המזון שניתן לקשישים וליתר באי המועדונית, מפנה להם כסף לתרופות הודות לכך שהקרן מתקצבת אותנו כל השנה", מספר ציפורי וממשיך בדאגה: "המצב הולך ומחריף. בעבר היינו מספקים 500 מנות ועוד 80 מנות לבני נוער בסיכון. בחודשים האחרונים נאלצנו להוריד את המנות לבני הנוער. חוץ מהקרן לידידות, שמתמידה ועושה מעל ומעבר כל השנה, כל התורמים שלנו משכו את תרומותיהם. יש לי חוב לספקים, שעדיין לא שילמתי. אם הייתה לי אפשרות, הייתי מוסיף עוד לפחות 300 - 400 מנות לחלוקה, אבל אני לא יכול לצערי. אני נותן לקשישים ולנזקקים. המצב קטסטרופלי. אם בימים כתיקונם אנשים חיו בקושי אבל הסתדרו עם המעט שהם הצליחו להרוויח בעבודתם, עכשיו הם מגיעים בשקט, מתחננים, שאף אחד לא יראה. רק היום הגיעו אלי שני אנשי עסקים, שלקחו ארבע מנות כל אחד מהם. אין להם אשראי, אין להם עבודה. 3 חודשים עם הוצאות, בלי הכנסות בכלל".
איך בוחרים למי לתת? "זה קשה מאוד. הבחירה שלי היא בראש ובראשונה בקשישים. אני לא יכול להשאיר אותם בלי אוכל. לאחר מכן זו התחושה. אתה רואה את המצוקה ואת הכנות של אדם. כל יום אני מקבל הודעות מעובדים סוציאליים: על אדם ערירי, על אם חד הורית, על אדם שירד מנכסיו. אני צריך לספק להם. לא לכולם אני יכול להיענות", הוא אומר בצער גדול. זה אור גדול, שבזמן שתורמים אחרים פורשים בזה אחר זה נוכח המצב הכלכלי הקשה, הקרן לידידות תומכת ותורמת".
