סל קליטה

מרקוס גלר הוא בחור צעיר עם שאיפות גבוהות ואהבה גדולה לכדורסל, הספורט שהתחיל כתחביב אבל הפך מהר מאוד גם למקצוע.

גלר, כבר הוחתם לעונה הקרובה בקבוצת מכבי שוהם.

מרקוס נולד בפארנה, בצפון ארגנטינה. באזור זה נוסדו כמה יישובים בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, במטרה לשכן יהודים ממזרח אירופה שנמלטו מרדיפות ומעוני בחסות הנדבן היהודי הנודע הברון מוריס הירש. בדומה לאבות אבותיו שקיבלו עזרה במעבר יבשות לקראת חיים חדשים, מרקוס יעשה בקרוב את הצעד הזה בכוחות עצמו ובעזרת הקרן לידידות.

כשמרקוס היה בן 12, הוא עבר לאורוגוואי עם הוריו ושלושת אחיו, בחיפוש אחר חיים שלווים יותר. אורוגוואי היא מדינה קטנה עם אוכלוסייה של פחות מ-3.5 מיליון איש. לפי הערכות, הקהילה היהודית שלה מונה כ-12,000 איש. למרות גודלה הקטנה של העיר, וגילו הצעיר של מרקוס, הוא הצליח לשלב עם הכדורסל את כל האירועים שהקהילה היהודית הציעה לו: הוא חגג את בר המצווה שלו בבית כנסת, הצטרף לתנועת הנוער היהודית "חזית הנוער" ולמד במכון המקיף עברי-אורוגוואי, אחד משני בתי הספר היהודיים בארץ. הוא מתאר את חוויותיו היהודיות כבסיסיות ומעצבות את מי שהוא היום והוא גאה בזהותו.

מרקוס מתאר את עצמו ברשתות החברתיות כ"שחקן כדורסל מקצועי, שחקן גולף חובב וסטודנט" מאז החל ללמוד גם מנהל עסקים, תחום שהוא מקווה להמשיך עם קריירת הכדורסל שלו בישראל. הוא החל לשחק כדורסל כשהיה בן שש והצליח להצטרף למועדון אתלטיקו פניארול, אחת הקבוצות הגדולות בליגת הכדורסל בליגה הראשונה במדינה. במקביל קיבל הצעות רבות להצטרף למועדונים ברחבי דרום אמריקה, אך באמצע 2021 החליט לקחת את ההימור הגדול בקריירה שלו ולהצטרף למכבי שוהם, בקבוצה בליגה ארצית (בנתיים). גלר כבר הפך את ישראל לביתו, ומקווה לעזור לקבוצה להשיג העפלה ליגה לאומית.

מרקוס היה בישראל פעמיים בטיולים מאורגנים בבית הספר. "אני אוהב את ישראל ותמיד הרגשתי שהיא כמו בית שני", הוא אומר. "אני יודע שהאפשרויות כאן עבורי הן באמת אינסופיות אם אעבד מספיק קשה, ואני אסיר תודה על ההזדמנות הזו. החלום הכי גדול שלי יהיה לשחק בנבחרת ישראל ולזכות בטורנירים המייצגים את המדינה שלי". יש לו כמה משפחה וחברים בישראל שיעזרו לו להשתקע בארץ בזמן שהוא לומד לשפר את העברית ומתרגל לאורח חיים אחר.

למרקוס אין סיפור טיפוסי כיוון שהוא יגיע לישראל עם עבודה ותוכנית מאוד ברורה לגבי צעדיו הבאים. עם זאת, הוא חולק את אותן החרדות שרוב העולים מתמודדים עם כאשר עוברים לבד לארץ רחוקה. "העזרה שקיבלתי מצוות הקרן לידידות באורוגוואי הייתה מדהימה", הוא אומר. "הם נתנו לי הדרכה חשובה מאוד שבלעדיה הייתי כל כך אבוד לאורך התהליך הזה. אני גם יודע שיש לי ארגון שיכול לטפל בי ושאני יכול להמשיך ללכת אליו להכוונה בכל רגע. זה יותר ממה שציפיתי כשהתחלתי לחשוב על עלייה".

"תקופת הקורונה הפכה את הליך העלייה לישראל למסובך יותר, אך לא עצרה אותו. מרקוס הצליח להגיש את חלומות הציוני ואנחנו בטוחים שמצפה לו קריירה מוצלחת". בני חדד, מנהל מחלקת העלייה בקרן לידידות.