מגשימות החלומות

אירוס דגו הגיעה בגיל 11.5 לישראל מאתיופיה. 13 שנים אחרי היא חולמת למצוא תרופה לאיידס, לשפר את תהליך הקליטה של יוצאי אתיופיה בישראל ולהרחיב את מעגלי שלמדה במדרשת "נשמת". תמיכתה הכספית של הקרן לידידות מאפשרת לכל החלומות הללו להפוך למציאות

בשנת 2007 ירדה מכבש המטוס בנמל התעופה בן גוריון ילדה בת 11.5, יחד עם בני משפחתה שעשו את הדרך מהעיר גונדר באתיופיה. וברגע שרגליה של אירוס דגו, היום בת 24, נגעו באדמת ישראל, היא הרגישה שכאן זה הבית. "ההורים שלי רצו לעלות כבר בסוף שנות ה-90 לישראל, אבל בגלל שאמא שלי הייתה בהריון איתי, לא איפשרו לה לעשות את המהלך. הם החליטו להישאר, בינתיים נולדו להם עוד שני ילדים, ההורים נפרדו, אמא שלי הכירה את בעלה השני ובשנת 2007 בשלו כל התנאים לעלייה לישראל", היא מספרת.

ההבדל בין החיים באתיופיה לבין החיים בישראל היה כמעט בלתי נתפס. "באתיופיה אפשר היה לקיים את המנהגים היהודיים בבית הכנסת או בבית. הייתי בטוחה שכאשר אגיע לישראל יקבלו אותנו בזרועות פתוחות והאמת היא שהמציאות הייתה מאוד שונה. בנות 11 באתיופיה כבר לא נחשבות ילדות כך שעליתי כבוגרת, הבנתי את כל מה שנדרש מהמשפחה שלי לעשות כדי להוכיח את היהדות שלנו. בסוף כיתה י"ב התברר לי שאני גם אמורה לעבור גיור לחומרה כדי להיחשב יהודייה בעיני הממסד בישראל. קבלת הפנים הזו גרמה אצלי למשבר אמונה מאוד קשה. אני זוכרת ששאלתי את עצמי שאלות כמו האם אני בכלל יהודייה? מדוע יש לי צורך להצדיק את עצמי ולהוכיח את היהדות שלי?".

נקודת המפנה הגיעה לאחר השירות הצבאי. "כשהשתחררתי מהצבא החלטתי ללכת למדרשה כדי לבחון את הדברים לעומק ולנסות לקבל תשובות. הלימודים שלי במדרשת נשמת היו החיבור שכל כך חיפשתי לשורשי היהדות. קיבלתי תשובות לכל השאלות, הזדמנות לשאול גם את השאלות הקשות ביותר, תוך הכלה וקבלה מאוד עמוקים. זו חוויה מדהימה שהותירה בי חותם אדיר לכל החיים".

דגו התקבלה למסלול יוקרתי ללימודי ביו-אינפורמטיקה, אותו היא צפויה לסיים בקרוב. "החלום שלי הוא למצוא תרופה לאיידס. אני מתכננת להמשיך ללימודי תואר שני בתחום וללמוד תארים נוספים שדווקא קשורים לעולם התורה שבעל פה", היא אומרת.

מסלול הלימודים של אירוס הוא חלק מתוכנית "מעיין" להכשרת מנהיגות בנות העדה האתיופית, אותה מנהלת ד"ר אסתי בר-אל. "התוכנית היא ההזדמנות של כל אחת מהבנות להעמיק בתורה, במשנה, בהלכה ובמחשבת ישראל. באותה שנה היא לומדת לקראת המבחן הפסיכומטרי ועוברת הכוון תעסוקתי", מסבירה בר-אל. החלק השני, "מעיין ב'" שנוסד בשנת 2007, הוא תוכנית המשך נפרדת המיועדת לבוגרות המצטיינות ובמסגרתה הן ממשיכות ללימודים אקדמיים גבוהים בליווי המדרשה, על בסיס מלגה מלאה, ובשילוב לימודי תורה וסדנאות. מדובר ב-30 סטודנטיות מאוד מגוונות מבחינת המקצועות והמוסדות בהם הן לומדות בירושלים ומקבלות מלגה. בשנתיים הראשונות הסטודנטיות גרות בדירות של נשמת, ולמעשה מקבלות את כל הכלים כדי שיוכלו להביא את עצמה למקסימום שלהן. הקרן לידידות היא חלק בלתי נפרד מהעשייה שלנו: מהמלגה, מהמפגשים, מהדיור למשך שנתיים והתמיכה הכספית שהקרן נותנת מאפשרת לנו את הפעילות. הבנות בקושי עובדות כי הן מפנות את הזמן ללמידה. השבוע התקיימה מסיבת 'ברכת הדרך' לציון סיום שלב מרגש בחייהן של 13 צעירות. ראינו את כל הבנות מסיימות שלב חשוב בחייהן ומסיימות תואר, כל אחת בתחום שמעניין אותה".

בטקס "ברכת הדרך" הגשימה אירוס חלום כפול. "אמא שלי תמיד רצתה ללמוד, אבל באתיופיה לא היו את האמצעים לכך, כך שהיא ויתרה. בסוף הטקס היא באה אלי עם דמעות בעיניים והרבה מתנות יקרות ערך. אמא שלי חיבקה אותי חזק ואמרה שמבחינתה זו סגירת מעגל, כאילו דרכי היא הגשימה גם את החלום שלה. זה היה רגע מאוד מרגש עבור שתינו".

לאור החוויות שלה כילדה, אירוס יודעת שיש לה תפקיד נוסף: להיות הגשר שיקל את חבלי הקליטה עבור יוצאי אתיופיה. "אני דוברת אמהרית ויכולה להנגיש את הדברים ליוצאי אתיופיה בצורה טובה יותר ממה שהיה בתהליך הקליטה שלנו. אני יכולה להיות הגשר הזה שלי ולמשפחה שלי היה כל כך חסר, ואני חושבת שזה יכול להפוך את הקליטה ליעיל ומכיל יותר עבור יוצאי אתיופיה. העשייה הזו היא חלק בלתי נפרד מהרצון שלי לתת בחזרה, לגמול על כל הטוב שקיבלתי ב'מעיין"".

תרומה התנדבות
דילוג לתוכן