לא מוותרים על אף אחד

כשמדובר בהעלאת יהודים לישראל, מבחינתו של נציג הקרן לידידות בבואנוס איירס ליאונרדו (ליאו) ניידורף אין דבר כזה "בלתי אפשרי". עם זאת, הוא מודע היטב לדקויות ומבין גם את השתיקות שבין המילים

לפני כשנתיים נכנסה למשרדי הקרן לידידות בבואנוס איירס אישה בשנות ה-40 לחייה. היא הסתכלה על נציג הקרן ליאונרדו (ליאו) ניידורף ועיניה נמלאו דמעות. "אני אם חד הורית לשני ילדים קטנים ונמצאת במצב כלכלי קשה", סיפרה. היא הייתה משוכנעת שגם מדינת ישראל לא יכולה להוות עבורה מפלט, אבל לניידורף הייתה תשובה מפתיעה עבורה.

כמה חודשים לאחר אותה פגישה טעונה האישה ושני ילדיה עלו לישראל והגיעו לבאר שבע. הם למדו באולפן. כעבור מספר חודשים נוספים מצאה האם עבודה בקריית ביאליק, והחליטה לעבור לקצה השני של המדינה עם שני ילדיה הקטנים. שם התחילה הפריחה האמיתית. "הסיפור שלה הוא השראה ונותן תקווה של ממש. כיום היא מתנדבת בקרן לידידות במסגרת פורומים עם יהודים ששוקלים לעשות עלייה", מספר ניידורף.

זהו סיפור אחד מני רבים. "הדבר החשוב ביותר מבחינתי הוא להקשיב לאנשים שרוצים לעשות עלייה, כלומר ממש לפתוח את הלב, להבין מה החששות האמיתיים שלהם, מה הציפיות שלהם, מה חוסם אותם ומה דוחף אותם לבצע את המהלך", אומר ניידורף. "חשוב לי שכאשר העולים הפוטנציאליים יגיעו למשרד שלי הם ידעו כבר מהרגע הראשון שיש מי שמלווה אותם, נותן להם תשובות לשאלות ומדריך אותם לאורך כל תהליך המעבר ממדינה אחת לאחרת. גם אם אני לא יודע את התשובה לשאלה שהם שואלים, אני יכול לברר עבורם, ולהפוך את התהליך ואת חוסר הוודאות להרבה יותר פשוטים.

"בעיניי זה גם הדבר שמייחד את הקרן לידידות מכל ארגון אחר. אנחנו לא מוותרים על אף אחד. אנחנו מבינים איפה טמון האתגר ויודעים למצוא את הפתרונות הטובים והיעילים ביותר. זו הסיבה שבכל פורום או פרסום ברשתות החברתיות אני מציין שאנחנו נמצא את הדרך עבור כל אחד מהיהודים לעלות ארצה בצורה הטובה ביותר עבורו".

ניידורף מדגים באמצעות סיפורה של אם חד הורית לשני ילדים בגילאי העשרה. בני המשפחה היו במצב כלכלי קריטי, ולא פעם הם בילו את הלילה בבית הכנסת שבפאתי העיר כדי שתהיה להם אפשרות לאכול ולישון במקום חם.

"אותה אישה חששה שכיוון שהילדים שלה כבר גדולים ובגלל המצב הכלכלי הגרוע שבו היא נמצאת, לא יהיה לנו פתרון. גם הפעם הצלחנו למצוא את הפתרון הטוב ביותר עבורם. הצענו להם לעלות בנפרד – הבן יעלה קודם וייהנה מזכויותיו כעולה, ושנה לאחר מכן יעלו האם והאחות וכך יזכו גם הן לכל הזכויות. וכך אכן היה. הבן הגיע לקיבוץ מעגן מיכאל, למד עברית ואחרי מספר חודשים נסע לעבוד באילת עד לגיוס. בינתיים האם והאחות הגיעו לישראל והם התאחדו כאן. האחות הייתה במצב בריאותי לא טוב, וזכתה לטיפול מיטבי במערכת הבריאות בישראל. אין ספק שלו המשפחה הייתה נשארת בבואנוס איירס, הסוף שלה היה שונה ב-180 מעלות ממצבה כעת. האם וילדיה מרגישים שזכו בחיים חדשים, פשוטו כמשמעו".

עזיבה של מדינה אחת לטובת חיים חדשים במדינה אחרת היא לא דבר פשוט לביצוע. כאשר מוסיפים לזה את משבר הקורונה, אפשר להבין מדוע ליאו מתאר את זה כמעט כמשימה בלתי אפשרית.

"לאורך השנה האחרונה היו הרבה מאוד שינויים", הוא מספר. "נאלצנו להתאים את עצמנו באופן מהיר מאוד ולהיות גמישים מבחינת נהלים, כדי לאפשר לעולים לסיים את תהליך העלייה. לא פעם היו מקרים שבהם עולים נאלצו להישאר בארגנטינה, כי רגע לפני הטיסה קיבלנו הודעה שסגרו את נמל התעופה בישראל. במצבים כאלה אי הוודאות והתסכול של העולים גברו. גם ככה המעבר מביא איתו המון חששות ולאלה נוספו שאלות כמו: איפה נעביר את תקופת הבידוד? האם נוכל ליהנות מהזכויות המגיעות לנו בתקופת הקורונה? מתי נוכל לעשות את העלייה?".

למרות אהבתו הגדולה לישראל, ניידורף מעדיף להישאר בארגנטינה בשלב זה של חייו. "מבחינה משפחתית עדיין לא בשלה העת לעשות עלייה, אבל אני מקווה שזה עוד יקרה. בינתיים אני עושה כל שביכולתי כדי להעלות כמה שיותר יהודים לישראל. רובם ככולם חוששים מזה שלא ימצאו עבודה בארץ או ממצב שבו הילדים לא יצליחו להתאקלם באופן מיטבי. העזרה של אנשי הקרן, שעושים את עבודתם מכל הלב, מקילה מאוד על התהליך והופכת אותו לידידותי עבור העולים. זה הדבר החשוב ביותר מבחינתנו, כי כולנו מבינים שהבית של היהודים הוא בארץ ישראל".